Choose another map, showing:

• Ganges
• India
• Asia
• Eurasia
• Eurasia, Africa & Pacific
• The World

Other entries in Jaipur

פושקר ופסטיבל הגמלים

כשאנחנו קמים בבוקר אנחנו מגלים שהילדים מצוננים, כנראה בגלל המאווררים שעבדו כל הלילה. אנחנו עדיין בדלהי אבל היום הוא היום האחרון. אין לנו הצלחה עם המלונות בדלהי, גם המלון הזה החדש מתגלה כמקום מאוד לא נוח ולא נעים. המים החמים לא זורמים בצינורות ואפילו לא זורמים מים רגילים. אנחנו מתקלחים בחדר אחר ואחרי ארוחת הבוקר אנחנו עוזבים את המלון. כל העיר דלהי מושבתת בגלל שביתה כללית של כל בעלי העסקים. הם מוחים נגד כוונת הערייה לחסל את כל העסקים שנמצאים בדירות ובבתי מגורים. הסוחרים שובתים ולכן אין לא ספרים לאביב ולא ערכה הומיאופטית. מחליטים לנצל את היום עד השעה חמש אחרי הצהריים בטיול בעיר אז לקבל את הויזות ולצאת לכיוון רג'סטאן ופושקר. אנחנו הולכים לבקר במבצר האדום. זה המבצר המקורי של העיר שנבנה לפני מאות שנים. הוא מרשים מאוד ובעל חזית ארוכה ארוכה ויפה. וכמובן - אדום. בתוכו אפשר לראות את הארמונות של המלך והמלכה שהשתמרו בצורה די יפה אבל בשנים האחרונות למרות הביקורים ולמרות התיירים הרבים שגודשים את המקום הוא לא מתוחזק היטב. מבנים עתיקים גודשים את המתחם בצד מבנים מכוערים של הצבא הבריטי שנבנו לפני שישים שנה או יותר. כמובן ללא גוון וללא הדר. תערוכת כלי נשק ועוד.

 

אחרי המבצר האדום אנחנו הולכים למקדש הסיקי הגדול של דלהי. הסיקים בונים את המקדשים שלהם בצורה אחרת לגמרי מההינדים. המקדש יפה ומרשים והוא כולל גם בריכת מים מרובעת ועצומה. מסביב לבריכה יש דוכנים לממכר ספרים דברי קודש. וכמובן המוני סיקים שבאים לתפילה ולרחצה. אסטטיקה סיקית שבאה בניגוד גמור לאסטטיקה ההינדית שלא ממש קיימת.

 

אחרי המקדש התפצלנו - נעה נסעה לקחת את הויזות ואני ועומר נוסעים להביא את תולה. בדרך אני שם לב שהחנויות פתוחות - לפחות בחלקן אני רוקח את תולה שעדיין חונה ברכבת ואחר כך עושה סיבוב ומצליח לקנות את הספרים לאביב וגם ערכה הומיאופטית. אחר כבוד אני אוסף את נעה והילדים ואחר כך יוצא מהעיר הגדולה בואכה האוטוסטרדה לרג'סטאן.

 

השטח הוא שטח עירוני צפוף ולפני הכניסה לכביש המהיר אנחנו עוד עוברים בכל מיני שכונות מפוארות יותר או פחות ולקנות ירקות לארוחת ערב. היום ישנים בתולה בדרך ומחר נגיע לפושקר.

 

אנחנו עוצרים ליד תחנת דקל עם מסעדה, מקבלים אישור לישון בתחנה ופורשים את המיטלטלים שלנו. עושים ארוחת ערב ומקנחים את היום בשיחה עם הנערים שעובדים בתחנה ובמסעדה.

 

הבחורים האלה בגיל 22 בערך עובדים במסעדה ובתחנה משמונה בבוקר ועד 23 בלילה. זה לא נראה להם משונה או מוזר והם מודים למזלם ששלח להם את העבודה הזו. ככה זה בהודו וככה זה בגיל 22.

 

אנחנו ישנים בתחנה ומתעוררים לבוקר של יום בו נגיע לג'יפור.

 

בבוקר אנחנו מתעוררים ואחרי בדיקה מגלים שאנחנו נמצאים כ 200 ק"מ מג'יפור. מכיוון שהכביש כל כך טוב זה לא יקח כל כך הרבה שעות נסיעה. אנחנו מתחילים את הבוקר בצורה איטית ובנקיון יסודי של האוטו. מזמן כבר לא ניקינו את האוטו והוא טיפה מזוהם. ההמצאות של אוכל באוטו והעובדה שהוא לא ממש אטום הביאו לנו עכבר שהפך את האוטו למשכנו הקבוע. מדי פעם אנחנו רואים את השיירים שלו אבל לרוב אנחנו מסתדרים לא רע. בשבוע בו היינו בנייניטל הוא היה רעב ומכיוון שלא היה אוכל הוא כרסם כמה מהמפות החשובות שלנו. אבל חוץ מזה הוא לא מזיק.

 

הכביש בין דלהי לג'יפור הוא כביש בן שלושה מסלולים לכל כיוון, אולי האוטוסטרדה הכי הכי בכל הודו. אבל בהודו כמו בהודו משתמשים טיפה אחרת בכבישים מהירים. שלושה מסלולים לכל כיוון - המסלול המרכזי הוא המסלול האיטי, הוא משמש למשאיות. המסלול הימני הוא המהיר והוא משמש לכלי הרכב הקטנים. והמסלול השמאלי אתם שואלים - הוא משמש לכלי הרכב שנוסעים נגד הכיוון, ככה זה בהודו.

 

אנחנו מגיעים לג'יפור בשעות הצהריים. את העיר הזו נראה יותר מאוחר אחרי שנחזור מפושקר. הנתיים אנחנו עוברים בה רק על מנת לקחת את החבילה שקיבלנו מהבית ולקנות מעט מצרכים ללילה אותו אנחנו מתכונניםם לבלות גם בתחנת דרכים זו או אחרת על אם הדרך. החבילה אכן הגיעה והביאה איתה שמחה גדולה. בעיקר ספרים. עמית קיבל ספר ללימוד אלגברה שהוא משתוקק אליו כבר כמה זמן. ענבר ועומר קיבלו חוברות עבודה שבקשו ובכלל דרישת שלום מהארץ היא תמיד ארוע משמח.

 

אחרי העיר ואחרי הקניות אנחנו יוצאים לכיוון פושקר וחונים בתחנת דלק כחמישים קילומטר מפושקר. תחנת הדלק מזמינה כתמיד - A1 ואנחנו אפילו זוכים למקלחת טובה לפני הלילה. הטכס המשפחתי של קריאה בספר לפני השינה מתמקד עכשיו בקורות חייו של קרישנה מורטי. אנחנו קוראים לפני השינה ונרדמים ללילה קריר של חורף הודי. אנחנו ישנים עם חולצות ארוכות ושקי שינה אבל עומר כמובן ישן ערום ומצליח בשניות לבעוט את השמיכה ולהשאר בחוץ. בבוקר אנחנו עולים על הכביש המהיר ומגיעים תוך שעה וחצי לפושקר. מזג האויר שמשי ואביבי למרות שרשמית זהו חורף אבל החורף ההודי הוא הזמן הכי יפה בשנה - שמש אביבית וטמפרטורות נוחות.

 

פושקר - עיירה קטנה ומאוד קדושה. המוני אנשים מסתובבים ברחוב והמוני כלי רכב גדולים שמביאים אנשים נוספים. העיר חסומה, אנחנו עוברים את המחסום אבל במקום להיות מופנים לעיר אנחנו מוצאים את עצמנו מופנים ישר ליציאה השנייה ומחוץ לעיר. מגרשי חנייה גדולים וריקים ממוקמים די רחוק מהעיר. לעיר עצמה לא ניתן להכנס כלל. זהו זמן פסטיבל, אין ספק אבל אותי זה ממש מעצבן. אחרי נהיגה בכבישים ואחרי שאף אחד לא מסביר אבל כן לוקח כסף אנחנו מצליחים להיות מושלכים מהעיר בכניסה האחורית. אני מעוצבן על הילדים ועל השוטרים ובסוף כשאנחנו מוצאים חנייה במגרש של מלון אני מזרז אותם לצאת מהאוטו לפני שמשהו יבחין בנו ויגיד לנו להסתלק משם. אבל הילדים איטיים כמו ילדים ובזמן שאנחנו יוצאים מהאוטו כבר מגיע אחד מהפקידים ומבקש מאיתנו להסתלק. אני כבר לא יכול יותר ומתפרץ. בעיקר חובט באוטו באגרוף חשוף פעם ועוד פעם כדי להוציא את כל הזעם שלי ומקבל פצע ואולי שבר בכף היד. כואב כואב. היד מתנפחת ומאדימה ואחר כך טיפה מכחילה. מין עונש כזה שמזכיר לי כל הזמן. את חוסר התכלית של הכעס, אבל האמת היא שממרחק זמן אני די שמח על ההתפרצות הזו ועל הצורה האלימה שלה. אני חושב שאולי עד עכשיו לא הזעם הפנימי שלי לא בא לידי ביטוי בצורה חיצונית והיה מופנה רק פנימה. כל האנרגיה הזו מצאה את ביטוייה בהרס עצמי ולא בכיפוף פח של אוטו ביד חשופה. בכל אופן אחרי שנרגעתי אני מתחיל לחשוב מה לעשות עם היד ומה עם האוטו שעדיין חונה במקום אסור. הסוף אני חובש את היד ומחנה את האוטו בפינה אחרת ואנחנו מוכנים לצאת לתור את העיר. ככל שאנחנו מעמיקים אל העיר ואל היריד ואל האגם הקדוש שבמרכזה הזעם שוכח והיד גם היא מתחילה להראות טוב יותר. אנחנו משוטטים בסמטאות העיר ועוברים דרך השוק המקומי. הצבעים מרהיבים והריחות. השוק לא צפוף ולא מסריח או מחניק כמו חלק מהשווקים ההודים. הוא מרווח יחסית אם כי לא מעט אנשים גודשים אותו, מלא חנויות בגדים ובדים צבעוניים. חנויות תבלינים ותכשיטים, אבני חן, רהיטים ועבודות יד רג'סטניות וגם חנויות תיירים לא מעטות. החנויות של התיירים מציעות בגדים, מזכרות ותכשיטים. לפעמים ספרים או משרדי נסיעות. אבל עיקר השוק הוא שוק של פירות וירקות של בדים ובגדים ותבלינים. שוק לא ארוך ומאוד יפה ומזמין. אנחנו נהנים ועוברים אותו לאורכו. באחת הפניות ניגש אלנו נער ומציע לנו פרח. מאוחר יותר נגלה שהפרח הזה הוא מעין סימן לסוכנים שליד האגם שטרם עשינו את הפוג'ה המסורתית. בכל אופן הוא מפציר בנו ללכת לאגם הקדוש ולשלוח את הפרח על המים. זה למזל טוב כמובן. אנחנו הולכים. ליד האגם מתפללים ומתרחצים אלפי מאמינים. כולו מסביב מלא גתות - מדרגות אל המים ואנחנו מגיעים לאחת מהן. מיד פונה אלנו הסוכן שרואה אותנו עם הפרח ביד ומשדל אותנו לבוא לעשות פוג'ה על המים. מנחה בצלחת מובאת וכל אחד מאיתנו הבוגרים ניגש עם אדם אחר לעשות את התפילה. הבחור מברך ואחר כך שואל לשמי ולשם ילדי והורי. הוא דוחק בי לבקש עבורי ועבורם ואחר כך אנחנו משלחים את המנחות אל המים יחד עם פרחים. שופכים אבקות צבעוניות על המים - אדום לבריאות, כחול לפרנסה טובה, צהוב לאושר ולבן לגדילה וצמיחה רוחנית. כמובן שכל העניין כרוך בתרומה לעיר ולאגם אבל העובדה שהאנשים האלה עושים את מלאכתם ללא תמורה פרט לתרומות האלה עוזרת לנו להתגבר על הציניות בקשר לכל הטכס. בכלל בהודו האנשים הם רציניים מאוד בקשר לאמונה שלהם ומעטות הפעמים שהקדושה עושה כסף. לרוב הקדושים חיים בצניעות ומתקיימים מתרומות.

 

אחרי האגם אנחנו מוכנים לגשת אל היריד של הגמלים. היריד עצמו נמצא ממש מחוץ לעיר על גבעות משתפלות חוליות. היריד הוא עצום וקצרה היריעה לתאר את העושר והמורכבות שלו. המוני מגדלי גמלים באים ליריד עם הגמלים שלהם או הסוסים למכירה. מהצד השני מגיעים המוני סוחרים לקנות את הגמלים והסוסים. יש המון דוכנים והמון תיירים וגם לונה פרק במרכז היריד. אחד ממוקדי האטרקציות הוא האצטדיון בו מתקיימות תחרויות היתוליות שונות וגם תצוגות של גמלים סוסים ומופעי אומנות רג'סטניים. השעה היא שעת אחרי הצהריים ואנחנו לוקחים סיור בעגלה רתומה לגמל ברחבי הפסטיבל. העגלה מונהגת על ידי רג'ו נהג הגמלים. הוא לא יכול לעשות לנו סיור של יותר מ 20 דקות אבל הוא מבטיח לנו שאם נבוא בשש בערב הוא יראה לנו יותר. אז אנחנו ממשיכים להסתובב - בין השאר ברחוב שכולו מוקדש לחנויות המוכרות קישוטים לגמלים. הגמלים ביריד נראים טיפה עמו מכוניות של ערסים. הם מקושטים בכל מיני פריטי פלסטיק צבעוניים ואוכף מקושט וכמובן הראש שלהם צבוע ומקושט.

 

בשש בערב חזרנו לנקודת המפגש ועשינו עם רג'ו סיור של שעה או יותר ברחבי הפסטיבל. גמלים צעירים או בוגרים, נאקות עם גמלים שנולדו אך לפני כמה חודשים. גמלים בוגרים מאומנים או לא מאומנים. וכמובן סוסים מכל המינים והגוונים. כשרג'ו סיפר לנו על הטרקים למדבר על גבי גמלים הילדים וגם אנחנו נדלקנו והתחלנו לתכנן את הטיול שנעשה על גבי גמל.

 

אחרי הסיור ואחרי שנפרדנו תוך כדי החלפת פרטים והבטחה לחשוב על טיול גמלים חזרנו לאוטו. יש לנו עוד כמה ימים כאן בפושקר לפני שנחזור לכיוון דלהי לפגוש את סבא יוסי שחוזר מהטיול שלו בתאילנד.

 

בנתיים אנחנו מתמקמים עם האוטו במגרש ריק וחונים ללילה. על מלון אין בכלל מה לדבר, בזמן הפסטיבל המלונות מפוצצים וגם המחירים מרקיעי שחקים.

 

לכן אנחנו מתמקמים לשינה באוטו שלאור הימים האחרונות היא לא מדירה אלא פשוט המשך של הטיול.

 

לילה טוב.

 

Add to del.icio.us Add to reddit

Photos / videos of "פושקר ופסטיבל הגמלים":